שמואל גרעין-כל נחמה גרעין-כל
1885-1932 1885-1966
בתאריך 6 ביולי 1926, כ"ד בתמוז ה' תרפ"ו קיבל שמואל הלמן גרעין-כל, שהיה נתין ארצות הברית, נתינות פלשתינאית, מממשלת פלשתינה. על תעודת הנתינות חתום הנציב העליון הבריטי. על פי התעודה הזו מתבררים הפרטים האישיים החשובים: שמואל גרעין-כל המתגורר במושב עובדים בן-שמן ליד לוד, ועיסוקו חקלאי (farmer) נולד בדבינסק רוסיה ב-1885 היה נשוי לנחמה לבית ברקאן, היה אזרח ארצות-הברית, וב-1917 נולד בנו היחיד שמעון.
כיצד התגלגל אזרח רוסי, לארצות-הברית, ואח"כ לארץ-ישראל שהייתה תחת שלטון הבריטים? בסיפור חייו מתגלמת תמצית הסיפור הציוני של רבים מאנשי העלייה הראשונה והשנייה שהגיעו לא"י, אלא שהוא עשה זאת בדרך שונה, היו לו דעות שונות (טריטוריאליסט), , הוא עזב לגרמניה ושם למד אגרונומיה, ואז החליט לנסוע לארצות הברית דווקא ולא לא"י.
ציוני סוציאליסט ברוסיהשמואל, כונה על-ידי חבריו לתנועה בבוברויסק באידיש "חיים'קע דער קורצער" משום שהיה נמוך קומה. הוא נמשך בנעוריו אחר תנועת ס"ס (ציונים סוציאליסטים) והיה מחזר על עיירות ברוסיה לעשות נפשות לתנועה. תנועה זו הוקמה בראשית 1905. לאחר הפוגרום בקישינייב, הבינו רבים שיש למצוא פתרון דחוף ליהודים. אולם שני דברים הטילו צל כבד על הרעיון להגיע לארץ-ישראל: הרצל לא הצליח להשיג את הסכמת האימפריה העותומאנית לצ'ארטר ליהודים על ארץ-ישראל. ובמקביל לכך, הציע ג'וזף צמברליין, שר המושבות הבריטי, שהיהודים יקבלו את המושבה הבריטית אוגנדה שבאפריקה המזרחית. לגבי הציונים הסוציאליסטים, עליהם נמנה שמואל גרעין-כל, הפוגרום בקישינייב היה בבחינת הכתובת על הקיר, ואוגנדה – ניצוץ הישועה.
הטריטוריאליסטים
ברל כצנלסון היה חברו הקרוב של שמואל גרעין-כל, מספרה של אניטה שפירא על ברל, אפשר להבין את הוויכוח הנוקב שהתרחש בקרב חברי התנועה הציונית הסוציאליסטית בשאלת ארץ-ישראל. הטריטוריאליסטים טענו:
"מה טעם לדבוק בא"י שיש בה אומנם עניין תרבותי עתיק ואולי גם היסטורי- רומאנטי, אם אין בה לפתור את הבעייה הדחופה של היהודים?"
בפולמוס הגדול שסער בין "ציוני-ציון", בראשותו של אוסישקין, מזה, ובין הטריטוריאליסטים למיניהם מזה, עמדו אנשי ה-ס"ס, וברל בכללם, לצד הטריטוריאליסטים.
ברל היה צעיר משמואל בשנתיים. כאשר פוגש בו לאחר שנים, ב-1918, בגדוד העברי במצריים, מכנה אותו ברל "הטריטוריאליסט העקשן", באגרת שהוא שולח לאחיותיו בא"י. עמדתו של ברל בחוג הטריטוריאליסטי הייתה אמביוואלנטית: מצד אחד, נמשך ל"שלילת הגלות הקיצונית של הס"סניקיים" ולמעורבות העמוקה שלהם בהמונים היהודיים שלהם שימשו במשך זמן מה אלטרנטיבה לאומית, בעלת אופי אנטי-גלותי ל"בונד". אך מצד שני, נרתע מהניתוק מא"י. במכתב לחבריו בס"ס, שבו הודיע על הצטרפותו לפעולה עימם, כתב שהוא מאמין בארץ-ישראל אבל השאלה עדיין צריכה בירור.
מהפכת 1905 והבריחה מרוסיה
מעט מאוד פרטים ידועים על דרכו של שמואל גרעין-כל במהפכת 1905. ידוע שהוא ואשתו נחמה נאלצו לברוח, כנראה בגלל פעילותם הפוליטית, בזמן הבריחה, נתפסה נחמה בחלון, וקיבלה התמוטטות עצבים, מה שליווה אותה אחר-כך כל החיים. הם כנראה היו נשואים , ועזבו יחד את רוסיה.
שמואל הגיע לגרמניה ושם למד אגרונומיה, לא ברור כמה זמן שהה בגרמניה. הוא הגיע לארה"ב והקים שם חווה. שמעון הבן נולד ב –24 ביולי 1917 בבולטימור.
התנדבות לגדודים העבריים
ההתנדבות לגדודים לא החלה בארץ-ישראל. בפרוץ מלחמת העולם הראשונה, הכריזו התורכים על התעתמנות. כל תושבי הארץ נדרשו להתעתמן ולקבל נתינות תורכית, ולא , ייחשבו לזרים ויגורשו מן הארץ. יום אחד פשטו ז'נדרמים תורכיים על כל הערים, וכל מי שלא הייתה לו נתינות תורכית, נעצר ולא נתנו לו אפילו לגשת הביתה, ישר מן הרחוב הביאוהו לאוניה. כך הופרדו משפחות רבות ואיש לא ידע על גורל רעהו. באותן אוניות הפליגו המגורשים לאלכסנדריה במצריים ומהם החל הגיוס לגדוד העברי הראשון.
גדוד 38 היה מורכב משרידי גדוד נהגי הפרדות וחיילים יהודים תושבי לונדון שהיו נתינים רוסים ברובם. ניתנה להם ברירה לחזור לרוסיה ולהתגייס שם, או להצטרף לגדוד העברי. רבים מהם התגייסו בעל כורחם.
התנדבות לגדוד הל"ט מארה"ב
התינוק היה בן כמה חודשים בלבד כאשר החליט שמואל להתנדב לגדודים העבריים. גדוד 39 גוייס בארצות הברית. שמואל גרעין-כל התנדב לגדוד זה.
במרוצת שנת 1918 עלו מתנדבי אמריקה קבוצות קבוצות, שבע עשרה במספר, כ2,300 איש. תחנתם הראשונה, בקנדה לאימונים, וקבלת ציוד צבאי באנגליה. הקבוצה הראשונה הפליגה מניו-יורק, ב-28 בפברואר 1918 והאחרונה ב-11 בנובמבר, הוא יום שביתת הנשק.
הפגישה עם ברל כצנלסון בגדודים העבריים במצרים
העדות הראשונה להימצאותו של גרעין-כל במצרים עם הגדוד האמריקאי מצויה באגרות ברל כצנלסון (אגרת 250), הוא שולח מכתב לאחיותיו בארץ, מחלמיה בתאריך ז' באב תרע"ח, ובמכתב הוא מתאר את פגישתו הראשונה עם שמואל גרעין-כל:
"האיש הראשון ששאלתי עליו היה שמואל גריקול – "חיים'קה הנמוך" הזוכרות אתן? והוא, אכן, בא. 13 שנה חיכיתי לו, לטריטוריאליסט העקשן הזה, וידעתי כי בוא יבוא. ואיך הוא בא. חקלאי, בעל אחוזה, גמר שני ב"ס, מומחה, נפרד מאשתו ומילדו בתנאי שאם הוא יישאר בחיים יבוא הם אליו הנה, ואם לאו- יבואו הם הנה, לגדל את הילד. והוא, מובן, אותו חיים'קה, אותם הכוחות, והמרץ והנאמנות. ומובן שהוא היחידי מבני התקופה ההיא. האחרים רבותיו, עמדו והביטו, ועוד לא הכריעו בדבר. ואף ליוויק לא בא. אומרים כי הוא מדפיס שירים."
ברל התרגש מאוד מבואם של חבריו הישנים מהתנועה בבורויסק.
כנראה באותם ימים הצטלם עימם, התמונות היחידות של ברל כצנלסון מהגדוד העברי.תמונתו של ברל מהגדוד מופיעה בכל ספר וחוברת עליו: ברל יושב על כסא ולידו עומד שמואל גרעין-כל זקוף, שניהם במדים. תמונה שנייה ברל עם החברים: וביניהם א.ד. מנדלסון, ושמואל גרעין-כל.
באגרת אחרת (257) אל אחיותיו רחל וחנה מהתאריך ט"ז אלול תרע"ח- מוצ"ש מתאר ברל את הפרידה מהגדוד האמריקאי, ומזכיר להן שעליהן לפגוש בארץ את חבריו:
"התראו את האמריקאים? כמה אני רוצה שתראו את שניים: את גריקול(חיים'קה), ואת מנדלסון. גם הם רוצים."
בפירוש לאגרות מביא יהודה שרת את גרסתו לאותו לילה:
"בהתרוממות רוח ליוו אנשי הגדוד העברי את שתי הפלוגות הראשונות של מתנדבי גדוד ל"ט מאמריקה בצאתן לארץ, בפיקודו של הקולונל אליעזר מרגולין, להשתתף עם חיילי הגדוד הל"ח מלונדון, בכיבוש עבר-הירדן מזרחי.
על אותו ליל-פרידה מספר אחד המתנדבים האמריקנים, מאלה אשר לקחו את לבו של ב.כ. מהיותם אמונים עוד מגולה על ארץ-ישראל, על עברית וספרותה:
'ערב צאתנו לארץ היה הוא נרגש מאד, זוכר אני כי טיילתי אתו שעות באותו ערב. תוכן הדברים נשכח ממני. עם חצות, כשהיינו שנינו עייפים, נפל על צוואי ונשק לי נדמה לי שגם בכה. כזה הוא היה' (מתוך מכתב מאת א.ד.מנדלסון, תשי"ג)"
אותו מנדלסון היה חבר טוב של שמואל גרעין-כל, לאחר הגעתם לארץ עם הגדוד הל"ט שהו שניהם יחד עם קבוצת השתלנים בתלפיות, ומאוחר יותר נפגשו שוב בבן-שמן כאשר מנדלסון הפך למורה ומדריך לגידול עופות בכפר הנוער בן-שמן.
במכתב אחר למרדכי קושניר מסוף אלול תרע"ח שוב שואל ברל: "מדוע אין בדבריכם הד הפגישה עם מנדלסון? הראתה אותו רחל? הראיתם את גריקול? הבא מכתבי אליך?"
אנחנו נשארים בארץ-ישראל
שמואל גרעין-כל הגיע לארץ עם הגדוד של מרגולין, רבים מחבריו לגדוד חזרו לארצות-הברית, משום שלא מצאו כאן עבודה הוא החליט להישאר בארץ.
תחילה היה עם קבוצת השתלנים בתלפיות. כנראה התחיל גם בפעילות פוליטית. העדות היחידה לפעילות זו הוא מכתב למערכת ה"קונטרס כ"ה" (כד בשבט, תר"פ, עמ'28):
הכרוז החדש של הועד הפועל הציוני
הועד הפועל הציוני הוציא קול קורא חדש, עם תוכנית של "משקים " ו"אחוזות".
הנך קורא ותמה. היתכן? כולנו עדים להחלטות הועידות הציוניות באמריקא, ובגרמניה ואפילו של ועידת לונדון עצמה, הרואות את הלאמת- הקרקע כיסוד שטת ההתיישבות הציונית. והנה הועד הפועל הציוני כאילו אינו יודע כלל מכל זה והוא מגיש לפנינו תכנית יישובית, הבנויה על שלילת עיקר-העיקרים הציוני. ולא עוד, אלא ששיטת הפעולה של הועד הפועל בארץ (אם אפשר לקרוא "שטה" למעשים חסרי כל תוכנית ושיטה) סותר ומבטלת את ההחלטות האלו ואת כונתם כעפרא דארעא. האמנם זוהי זכותו של הועד הפועל הציוני וזהו יפוי-כחו?
שמואל גרעין-כל
מכתב זה מעיד על תפיסתו הסוציאליסטית את ההתיישבות בארץ. כנראה שהוא מתנגד למכירת קרקע הלאום לאנשים פרטיים, ויוצא נגד הכוונה של הועד הפועל הציוני בארץ להתיר זאת.
עברית היא הלשון האחת לעם העברי בארץ
מכתב זה גם מעיד על העברית הרהוטה שבה השתמש, וישנן עדויות כמעט וודאיות שהוא היה מהלוחמים למען השפה העברית בא"י. באותו גליון של ה"קונטרס" שבו פורסם מכתבו(כ"ה,כ"ד בשבט עמ' 16-18, תר"פ 1920) התפרסם גם מנשר של מתנדבי הגדודים האמריקאים, עליו חתומים 96 חברים, אל מפלגת פועלי ציון באמריקא, המכתב הוא ארוך, ומעניינת במיוחד עמדתם לגבי הטוענים נגדם שהם מדברים יהודית או "אידיש" ובאופן טבעי עמדתם בעד הלשון העברית:
"עמדת החברים בארץ גלויה וידועה לכל החברים באמריקה: עברית היא הלשון האחת לעם העברי בארץ, הלשון הלאומית היחידה בכל קורות ימיו בארץ מלפנים והקמה לחיים ביום הזה. עברית ברחוב, בבית, בבית-הספר, בההלה, בחיים הפרטיים ובחיים הציבוריים, עברית בתור השפה המתהלכת ושפת התרבות היחידה של כל יהודי ארץ-ישראל. לא על ידי החלטות שעל גבי הנייר הובע יחסם לעברית כי אם מקרב המציאות הקיימת מציאות הגדלה ומכה שורשים, בה במידה שהעבודה העברית משתרשת."
נראה שבאותן שנים העסיקה אותו מאוד שאלת השפה העברית כיוון שהוא מצא לנכון לשלוח מכתב נוסף למערכת בעניין התנהגותו של מנהל הדואר בזכרון-יעקב:
מכתב למערכת
נא לתת מקום לשורותי אלו:
בדואר של זכרון-יעקב נתקבל מכתב אלי מהורי. מנהל הדואר מר משה ברונשטיין, בן אכר מהמושבה, מצא לנכון (גם אחר התפרסם ההודעה בנוגע להכרת השפה העברית בתור אחת השפות הרשמיות בממשלת א"י), לשלוח לי הזמנה באנגלית, והאנגלית היתה מרוסקה ומשובשה עד שמשמי לא נשאר אלא איזו מלה משונה ובלתי ברורה. באתי למשרד הדואר לקבל את מכתבי, ואמרתי לו: נא להבא לשלוח לי הזמנות בעברית, כי למה תסרס את שמי עד כדי שלא אכירהו. מר ברונשטיין, בתור תשובה על בקשתי, התחיל רוגז ומתנהג באופן גס ומעליב.
לכן הנני שואל: למה זה צריך יהודי המנהל את הדואר במושבה יהודית לשלח הזמנות ליהודי באנגלית משובשה ומרוסקה, ולעשות שם יהודי ע"י זה ללעג בזמן שהוא יכול וחיב לכתוב בעברית ולרשם את השם הנכון?
בכבוד שמואל גרעין-כל
זוהי העדות היחידה שגרעין-כל היה בקשר עם הוריו, מעדויות אחרות של וותיקי בן-שמן לאחר מותו של שמואל, נראה שהוריו של שמואל היו אמידים ברוסיה, והם שאפשרו לו ללמוד אגרונומיה בגרמניה.
השם "גרעין-כל" אותו החליט לעברת, כנראה מגרינקול, או גריקול, היה תמיד שם ייחודי. לא תמיד הובן השם כהלכה. וגם כיום יש רבים התוהים על פשרו של השם. כבר אז הוא מנסה לשמור על התייחסות של כבוד לשם, ואינו מוכן שישבשוהו.
שמואל גרעין-כל פועל למען הקמת עתון חקלאי
קשריו של שמואל גרעין-כל עם ברל כצנלסון הולידו יוזמות מעניינות, אחת מהן מתוארת בפרשנותו של יהודה שרת לאגרות ברל כצנלסון (אגרות ברל כצנלסון תרע"ח-תרע"ט 1918-1919 אגרת 250 עמ' 10):
"להעלאת רמת ההשכלה המקצועית של החקלאים בארץ הגה והציע הוצאת ספרות חקלאית מחזורית, למעלה משנה בטרם יצא "השדה", כמסופר בזה במכתבו של דוד רמז אל ברל כצנלסון, אייר תרע"ט (1919): 'הריקול שלך בא בהצעה, שההסתדרות תיגש ליסוד עתון חקלאי. הוא דיבר אתי דברים חמים מאד. הוא נכון להתמסר לזה, לנצל את כל הקשרים והיחסים שלו עם ה'עולם החדש' לשם ביסוס העיתון; ואפילו להשקיע בו בזמן הראשון מכספו, המעט שנשאר לו. אני חושב, כי ההצעה היא רבת ערך, ואת הכוחות האלה צריך לנצל. המפעל הזה קשור תחייתה של הוצאת'אדמה', שתתן את ספריה בתור הוספות לעתון. הריקול רואה בעיתון דרך לקשירת יחסים עם כל העולם החקלאי, יחסי ספרות ומדע וגם קשרי מעשה (סוכנויות חקלאיות גדולות). הוא רואה לעצמו את התפקיד של מנהל עסקי העיתון, ועוזר קבוע, כמובן.
מלבדו נכנסים בחשבון, לפי דבריו, מהגדודים: אברהם כהנוביץ', גרזובסקי (אסף גור), ברון, נחמוביץ' ועוד. רובם, בזמן הראשון יכתבו אנגלית, אך זה גם ימריץ אותם לרכישת השפה" {בגנזיו של ברל כצנלסון}
מתוך עניין זה אנו למדים עליו כמה דברים: הוא הגיע לארץ עם כסף שהיה מוכן להשקיע במפעל כזה, הוא חיפש דרך לבטא את ידיעותיו בחקלאות, ידוע שהוא למד אגרונומיה, וחשב שיוכל לתרום להתפתחות החקלאות בארץ באמצעות עיתון, או כתב עת בחקלאות שלא היה קיים עד אז בארץ.
יוזמה זו לא יצאה אל הפועל. כנראה ששמואל גרעין-כל היה עסוק באותו זמן במציאת מקום להשתקעות, עם משפחתו, הרבה רעיונות שהיו על הנייר לא יצאו אל הפועל.
האשה והילד מגיעים לארץ מארה"ב
בשנת 1920 הביא את אשתו נחמה והילד שמעון שהיה כבר בן 3 מארה"ב. דרכם לארץ לא ברורה. ההיכרות שלו עם אנשי העלייה השנייה כנראה עזרה לו למצוא לעצמו עבודה וגם בית מאוחר יותר. בארץ שהו השלושה בעוד שני מקומות, הם עבדו בבית משפחת לנגו(או לנגה) בזכרון-יעקב, ואח"כ בנהלל.
מאמרים על תרבות שיחי הפרי בעתון "השדה"
בשנת 1922, כנראה עוד לפני שהוא מגיע למושב בן-שמן מוצא גרעין-כל זמן לכתוב לעתון ה"שדה"("השדה" כרך ב', תרפ"ב) שני מאמרים העוסקים בגידול שיחי פרי: במאמר הראשון הוא מדבר על כך שתרבות שיחי הפרי אינה ידועה בא"י. הוא מעיד על עצמו: שנים רבות עסקתי בהצלחה בתרבות הזאת באמריקה ושם פרסמתי בעיתונים “Market Growers Journal” ו- American Agriculturist , שורת מאמרים ע"ד תוצאות ניסיוני. את המאמרים האלה, בתיקונים חשובים, יש בדעתי לפרסם ב"השדה", בתקווה שזה יעורר בין חקלאינו את תשומת לבם לחשיבות תרבות הפרות האלו"
לבסוף פרסם רק שני מאמרים שנושאיהם: "דמדמנית (Raspberries)" ועל ה"דמדמנית השחורה – Black Raspberry .
במושב בן-שמן
למושב בן-שמן הגיעו כנראה בשנת 1922. במושב בן-שמן, שהיה קיים כגוף בערך משנת 1920, הכיר כנראה את דוברוב (שהגיע גם הוא מבוברויסק) וייתכן שהכיר גם את הורוביץ. המוסדות המיישבים שלחו אותו לבן-שמן כאגרונום מומחה. לוויק פרידמן שהיה מוותיקי בן-שמן עמו התגוררה המשפחה שנים מספר בבית משותף (אחד מחמשת בתי בצלאל בבן-שמן) נסע להביאו בעגלה מלוד.
בבן-שמן הוא חובר לאנשים מן החווה, אליהם חברו אנשים נוספים מחוות חולדה, מכרכור, מפתח-תקווה. וכולם יחד מתחילים בהקמת מושב חדש על אדמות הקרן-הקיימת, מזרחית לחווה. עשר משפחות מתיישבות בבתי-בצלאל על הגבעה, לאחר כמה שנים הם בונים חומה מסביב ליישוב, ומוסיפים בתים, מוסיפים רפתות, מתחילים לגדל ירקות בנוסף לפלחה, הבן שמעון גדל במושב, ולומד עם ילדי המושב בבית-הספר הקטן הצמוד ליישוב.
לגרעין-כל היה משק חקלאי או חווה חקלאית בארה"ב, לא ברור מתי הוא מכר את המשק, לפני היציאה לגדוד העברי, או לאחר מכן, על כל פנים, נראה שהוא מכר את המשק שם, וכאן השתמש בכספו בשנים הראשונות לביסוס המשק בבן-שמן.
אל האתר של מושב בן שמן הישן - לחצו כאן
קונים פרה הולנדית
בארכיון לבון מצאנו בין המכתבים שנשלחו למוסדות מכתב מהחבר שמואל גרעין-כל, בכתב ידו, בעניין קניית פרה הולנדית:
בן-שמן, 15 יאנואר, 1923 י"א שבט פ"ג
לכבוד ההסתדרות החקלאית
ירושלים
חברים:- היום נפגשתי עם הרצפלד בת"א והוא יעצני להכניס לבנק הפועלים 25 לי"מ בכדי שאוכל להזמין ע"י ברנשטטר מהולנדיה פרה מבקירה (שמחירה לפי דברי הרצפלד 27 לי"מ) כזאת עשיתי. ולכן אבקשכם להודיע זאת לברנשטטר ע"י מכתב באחריות או בטלגרף, תיכף לאחר שתקבלו מכתבי זה .
תודה למפרע
שמואל גרעין-כל
נ.ב. אבקשכם להודיעני בכתב אם עשיתם את בקשתי.
בתשובה הם מודיעים לו שהפרה המבכירה מהולנדיה תעלה 37 לי"מ ולא 27 והם מבקשים לדעת אם הוא מסכים לסכום זה. כנראה שהפרה נקנתה בסופו של דבר. הפרות מהולנד היו טובות מאוד, וביססו את הרפת בבן-שמן.
1 במאי
שמואל גרעין-כל היה סוציאליסט כל השנים, את חגיגות ה-1 במאי לא החמיץ
ופעם אחת ב-1930 נסע עם המשפחה לפתח-תקווה לחגיגות האחד במאי, כנראה שמי שהתחייב לשמור על הרפת לא עשה זאת בנאמנות, כי הפרות אכלו יותר מדי התנפחו וכמה מהן מתו.
חייו ומותועל השנים שבהן חי בבן-שמן אין הרבה עדויות, מהמעט שאנשים זוכרים, ומהסיפורים שזוכר בנו שמעון, הקשיים היו רבים. אך הוא היה עיקש, חזק וישר כסרגל.
חייו היו קצרים. בשנת 1932, והוא בן 46 בלבד, חלה שמואל גרעין-כל, ונפטר.
השמועות על מחלתו היו רבות. באותן שנים לא היו תרופות מתאימות שבאמצעותן ניתן לרפא היום כמעט כל דלקת. בבטנו התפוצץ האפנדיקס, הוא חלה בדלקת קרום הבטן. בית-החולים היה רק בתל-אביב, לא ניתן לרפא אותו במקום, העמיסו אותו חולה על עגלה, והוא נפטר בדרך לבית-החולים.
שמואל גרעין-כל קבור בנחלת-יצחק. למרות שהיה קיים כבר בית-קברות בבן-שמן החליטו אנשי המקום לקבור אותו רחוק, כנראה בגלל שבנו היה צעיר מאוד, ואשתו הייתה לא בריאה בנפשה.
חייו של שמואל גרעין-כל היו קצרים מאוד. לאחר שהפך להיות מושבניק בבן-שמן, נראה שלא היה לו זמן לפעילות פוליטית, או לכתיבה, ובטח לא לייסוד עיתון חקלאי בא"י. הוא המשיך להיות אדם ישר, איש האדמה, ולא הספיק לממש דברים רבים שעליהם חלם.
הדורות הבאים
שמעון, בן יחיד, נותר כמעט לבד, עם אם שאינה מתפקדת, למזלו, כפר הנוער היה קיים בסמוך למושב, והוא זוכר שקיבלו אותו כחניך. הוא שילם לירה ורבע במקום שלוש לירות לחודש. שמעון למד בכפר-הנוער בין השנים 1932-1935. נחמה אמו של שמעון גרה במושב ושמעון היה חוזר הביתה בכל יום כדי להיות אתה. את הכסף שלמו מהשכרת האדמות לחברים. לכלכלה של המשפחה דאג גלוזמן, שהיה האפוטרופוס של המשפחה. בכפר הנוער הכיר שמעון את ברטה, בחורה מפולניה, שהגיעה עם קבוצת "גורדוניה" לחולדה ולבן-שמן הגיעה כדי לעבוד ולהרוויח כסף ולשלוח להורים בפולין. ברטה נאחזה בשורשיו של שמעון, ויחד הם הקימו משפחה.
השם גרעין-כל נישא בגאווה ע"י בנו בנותיו נכדיו וניניו
בשנת 1978 הגיע לארץ אחיו הרופא- מיילך, אותו לא זכה שמואל להכיר כי נולד ברוסיה לאחר יציאתו. אח זה קיים קשר עם שמואל עד מותו, לאחר שנסגר מסך הברזל לא ניתן ליצור עמו קשר. השם גרינקול נשמר ע"י אחיו של שמואל, ובנו המתגורר היום באשדוד נקרא בשם יעקב (ישה) גרינקול.
1885-1932 1885-1966
בתאריך 6 ביולי 1926, כ"ד בתמוז ה' תרפ"ו קיבל שמואל הלמן גרעין-כל, שהיה נתין ארצות הברית, נתינות פלשתינאית, מממשלת פלשתינה. על תעודת הנתינות חתום הנציב העליון הבריטי. על פי התעודה הזו מתבררים הפרטים האישיים החשובים: שמואל גרעין-כל המתגורר במושב עובדים בן-שמן ליד לוד, ועיסוקו חקלאי (farmer) נולד בדבינסק רוסיה ב-1885 היה נשוי לנחמה לבית ברקאן, היה אזרח ארצות-הברית, וב-1917 נולד בנו היחיד שמעון.
כיצד התגלגל אזרח רוסי, לארצות-הברית, ואח"כ לארץ-ישראל שהייתה תחת שלטון הבריטים? בסיפור חייו מתגלמת תמצית הסיפור הציוני של רבים מאנשי העלייה הראשונה והשנייה שהגיעו לא"י, אלא שהוא עשה זאת בדרך שונה, היו לו דעות שונות (טריטוריאליסט), , הוא עזב לגרמניה ושם למד אגרונומיה, ואז החליט לנסוע לארצות הברית דווקא ולא לא"י.
ציוני סוציאליסט ברוסיהשמואל, כונה על-ידי חבריו לתנועה בבוברויסק באידיש "חיים'קע דער קורצער" משום שהיה נמוך קומה. הוא נמשך בנעוריו אחר תנועת ס"ס (ציונים סוציאליסטים) והיה מחזר על עיירות ברוסיה לעשות נפשות לתנועה. תנועה זו הוקמה בראשית 1905. לאחר הפוגרום בקישינייב, הבינו רבים שיש למצוא פתרון דחוף ליהודים. אולם שני דברים הטילו צל כבד על הרעיון להגיע לארץ-ישראל: הרצל לא הצליח להשיג את הסכמת האימפריה העותומאנית לצ'ארטר ליהודים על ארץ-ישראל. ובמקביל לכך, הציע ג'וזף צמברליין, שר המושבות הבריטי, שהיהודים יקבלו את המושבה הבריטית אוגנדה שבאפריקה המזרחית. לגבי הציונים הסוציאליסטים, עליהם נמנה שמואל גרעין-כל, הפוגרום בקישינייב היה בבחינת הכתובת על הקיר, ואוגנדה – ניצוץ הישועה.
הטריטוריאליסטים
ברל כצנלסון היה חברו הקרוב של שמואל גרעין-כל, מספרה של אניטה שפירא על ברל, אפשר להבין את הוויכוח הנוקב שהתרחש בקרב חברי התנועה הציונית הסוציאליסטית בשאלת ארץ-ישראל. הטריטוריאליסטים טענו:
"מה טעם לדבוק בא"י שיש בה אומנם עניין תרבותי עתיק ואולי גם היסטורי- רומאנטי, אם אין בה לפתור את הבעייה הדחופה של היהודים?"
בפולמוס הגדול שסער בין "ציוני-ציון", בראשותו של אוסישקין, מזה, ובין הטריטוריאליסטים למיניהם מזה, עמדו אנשי ה-ס"ס, וברל בכללם, לצד הטריטוריאליסטים.
ברל היה צעיר משמואל בשנתיים. כאשר פוגש בו לאחר שנים, ב-1918, בגדוד העברי במצריים, מכנה אותו ברל "הטריטוריאליסט העקשן", באגרת שהוא שולח לאחיותיו בא"י. עמדתו של ברל בחוג הטריטוריאליסטי הייתה אמביוואלנטית: מצד אחד, נמשך ל"שלילת הגלות הקיצונית של הס"סניקיים" ולמעורבות העמוקה שלהם בהמונים היהודיים שלהם שימשו במשך זמן מה אלטרנטיבה לאומית, בעלת אופי אנטי-גלותי ל"בונד". אך מצד שני, נרתע מהניתוק מא"י. במכתב לחבריו בס"ס, שבו הודיע על הצטרפותו לפעולה עימם, כתב שהוא מאמין בארץ-ישראל אבל השאלה עדיין צריכה בירור.
מהפכת 1905 והבריחה מרוסיה
מעט מאוד פרטים ידועים על דרכו של שמואל גרעין-כל במהפכת 1905. ידוע שהוא ואשתו נחמה נאלצו לברוח, כנראה בגלל פעילותם הפוליטית, בזמן הבריחה, נתפסה נחמה בחלון, וקיבלה התמוטטות עצבים, מה שליווה אותה אחר-כך כל החיים. הם כנראה היו נשואים , ועזבו יחד את רוסיה.
שמואל הגיע לגרמניה ושם למד אגרונומיה, לא ברור כמה זמן שהה בגרמניה. הוא הגיע לארה"ב והקים שם חווה. שמעון הבן נולד ב –24 ביולי 1917 בבולטימור.
התנדבות לגדודים העבריים
ההתנדבות לגדודים לא החלה בארץ-ישראל. בפרוץ מלחמת העולם הראשונה, הכריזו התורכים על התעתמנות. כל תושבי הארץ נדרשו להתעתמן ולקבל נתינות תורכית, ולא , ייחשבו לזרים ויגורשו מן הארץ. יום אחד פשטו ז'נדרמים תורכיים על כל הערים, וכל מי שלא הייתה לו נתינות תורכית, נעצר ולא נתנו לו אפילו לגשת הביתה, ישר מן הרחוב הביאוהו לאוניה. כך הופרדו משפחות רבות ואיש לא ידע על גורל רעהו. באותן אוניות הפליגו המגורשים לאלכסנדריה במצריים ומהם החל הגיוס לגדוד העברי הראשון.
גדוד 38 היה מורכב משרידי גדוד נהגי הפרדות וחיילים יהודים תושבי לונדון שהיו נתינים רוסים ברובם. ניתנה להם ברירה לחזור לרוסיה ולהתגייס שם, או להצטרף לגדוד העברי. רבים מהם התגייסו בעל כורחם.
התנדבות לגדוד הל"ט מארה"ב
התינוק היה בן כמה חודשים בלבד כאשר החליט שמואל להתנדב לגדודים העבריים. גדוד 39 גוייס בארצות הברית. שמואל גרעין-כל התנדב לגדוד זה.
במרוצת שנת 1918 עלו מתנדבי אמריקה קבוצות קבוצות, שבע עשרה במספר, כ2,300 איש. תחנתם הראשונה, בקנדה לאימונים, וקבלת ציוד צבאי באנגליה. הקבוצה הראשונה הפליגה מניו-יורק, ב-28 בפברואר 1918 והאחרונה ב-11 בנובמבר, הוא יום שביתת הנשק.
הפגישה עם ברל כצנלסון בגדודים העבריים במצרים
העדות הראשונה להימצאותו של גרעין-כל במצרים עם הגדוד האמריקאי מצויה באגרות ברל כצנלסון (אגרת 250), הוא שולח מכתב לאחיותיו בארץ, מחלמיה בתאריך ז' באב תרע"ח, ובמכתב הוא מתאר את פגישתו הראשונה עם שמואל גרעין-כל:
"האיש הראשון ששאלתי עליו היה שמואל גריקול – "חיים'קה הנמוך" הזוכרות אתן? והוא, אכן, בא. 13 שנה חיכיתי לו, לטריטוריאליסט העקשן הזה, וידעתי כי בוא יבוא. ואיך הוא בא. חקלאי, בעל אחוזה, גמר שני ב"ס, מומחה, נפרד מאשתו ומילדו בתנאי שאם הוא יישאר בחיים יבוא הם אליו הנה, ואם לאו- יבואו הם הנה, לגדל את הילד. והוא, מובן, אותו חיים'קה, אותם הכוחות, והמרץ והנאמנות. ומובן שהוא היחידי מבני התקופה ההיא. האחרים רבותיו, עמדו והביטו, ועוד לא הכריעו בדבר. ואף ליוויק לא בא. אומרים כי הוא מדפיס שירים."
ברל התרגש מאוד מבואם של חבריו הישנים מהתנועה בבורויסק.
כנראה באותם ימים הצטלם עימם, התמונות היחידות של ברל כצנלסון מהגדוד העברי.תמונתו של ברל מהגדוד מופיעה בכל ספר וחוברת עליו: ברל יושב על כסא ולידו עומד שמואל גרעין-כל זקוף, שניהם במדים. תמונה שנייה ברל עם החברים: וביניהם א.ד. מנדלסון, ושמואל גרעין-כל.
באגרת אחרת (257) אל אחיותיו רחל וחנה מהתאריך ט"ז אלול תרע"ח- מוצ"ש מתאר ברל את הפרידה מהגדוד האמריקאי, ומזכיר להן שעליהן לפגוש בארץ את חבריו:
"התראו את האמריקאים? כמה אני רוצה שתראו את שניים: את גריקול(חיים'קה), ואת מנדלסון. גם הם רוצים."
בפירוש לאגרות מביא יהודה שרת את גרסתו לאותו לילה:
"בהתרוממות רוח ליוו אנשי הגדוד העברי את שתי הפלוגות הראשונות של מתנדבי גדוד ל"ט מאמריקה בצאתן לארץ, בפיקודו של הקולונל אליעזר מרגולין, להשתתף עם חיילי הגדוד הל"ח מלונדון, בכיבוש עבר-הירדן מזרחי.
על אותו ליל-פרידה מספר אחד המתנדבים האמריקנים, מאלה אשר לקחו את לבו של ב.כ. מהיותם אמונים עוד מגולה על ארץ-ישראל, על עברית וספרותה:
'ערב צאתנו לארץ היה הוא נרגש מאד, זוכר אני כי טיילתי אתו שעות באותו ערב. תוכן הדברים נשכח ממני. עם חצות, כשהיינו שנינו עייפים, נפל על צוואי ונשק לי נדמה לי שגם בכה. כזה הוא היה' (מתוך מכתב מאת א.ד.מנדלסון, תשי"ג)"
אותו מנדלסון היה חבר טוב של שמואל גרעין-כל, לאחר הגעתם לארץ עם הגדוד הל"ט שהו שניהם יחד עם קבוצת השתלנים בתלפיות, ומאוחר יותר נפגשו שוב בבן-שמן כאשר מנדלסון הפך למורה ומדריך לגידול עופות בכפר הנוער בן-שמן.
במכתב אחר למרדכי קושניר מסוף אלול תרע"ח שוב שואל ברל: "מדוע אין בדבריכם הד הפגישה עם מנדלסון? הראתה אותו רחל? הראיתם את גריקול? הבא מכתבי אליך?"
אנחנו נשארים בארץ-ישראל
שמואל גרעין-כל הגיע לארץ עם הגדוד של מרגולין, רבים מחבריו לגדוד חזרו לארצות-הברית, משום שלא מצאו כאן עבודה הוא החליט להישאר בארץ.
תחילה היה עם קבוצת השתלנים בתלפיות. כנראה התחיל גם בפעילות פוליטית. העדות היחידה לפעילות זו הוא מכתב למערכת ה"קונטרס כ"ה" (כד בשבט, תר"פ, עמ'28):
הכרוז החדש של הועד הפועל הציוני
הועד הפועל הציוני הוציא קול קורא חדש, עם תוכנית של "משקים " ו"אחוזות".
הנך קורא ותמה. היתכן? כולנו עדים להחלטות הועידות הציוניות באמריקא, ובגרמניה ואפילו של ועידת לונדון עצמה, הרואות את הלאמת- הקרקע כיסוד שטת ההתיישבות הציונית. והנה הועד הפועל הציוני כאילו אינו יודע כלל מכל זה והוא מגיש לפנינו תכנית יישובית, הבנויה על שלילת עיקר-העיקרים הציוני. ולא עוד, אלא ששיטת הפעולה של הועד הפועל בארץ (אם אפשר לקרוא "שטה" למעשים חסרי כל תוכנית ושיטה) סותר ומבטלת את ההחלטות האלו ואת כונתם כעפרא דארעא. האמנם זוהי זכותו של הועד הפועל הציוני וזהו יפוי-כחו?
שמואל גרעין-כל
מכתב זה מעיד על תפיסתו הסוציאליסטית את ההתיישבות בארץ. כנראה שהוא מתנגד למכירת קרקע הלאום לאנשים פרטיים, ויוצא נגד הכוונה של הועד הפועל הציוני בארץ להתיר זאת.
עברית היא הלשון האחת לעם העברי בארץ
מכתב זה גם מעיד על העברית הרהוטה שבה השתמש, וישנן עדויות כמעט וודאיות שהוא היה מהלוחמים למען השפה העברית בא"י. באותו גליון של ה"קונטרס" שבו פורסם מכתבו(כ"ה,כ"ד בשבט עמ' 16-18, תר"פ 1920) התפרסם גם מנשר של מתנדבי הגדודים האמריקאים, עליו חתומים 96 חברים, אל מפלגת פועלי ציון באמריקא, המכתב הוא ארוך, ומעניינת במיוחד עמדתם לגבי הטוענים נגדם שהם מדברים יהודית או "אידיש" ובאופן טבעי עמדתם בעד הלשון העברית:
"עמדת החברים בארץ גלויה וידועה לכל החברים באמריקה: עברית היא הלשון האחת לעם העברי בארץ, הלשון הלאומית היחידה בכל קורות ימיו בארץ מלפנים והקמה לחיים ביום הזה. עברית ברחוב, בבית, בבית-הספר, בההלה, בחיים הפרטיים ובחיים הציבוריים, עברית בתור השפה המתהלכת ושפת התרבות היחידה של כל יהודי ארץ-ישראל. לא על ידי החלטות שעל גבי הנייר הובע יחסם לעברית כי אם מקרב המציאות הקיימת מציאות הגדלה ומכה שורשים, בה במידה שהעבודה העברית משתרשת."
נראה שבאותן שנים העסיקה אותו מאוד שאלת השפה העברית כיוון שהוא מצא לנכון לשלוח מכתב נוסף למערכת בעניין התנהגותו של מנהל הדואר בזכרון-יעקב:
מכתב למערכת
נא לתת מקום לשורותי אלו:
בדואר של זכרון-יעקב נתקבל מכתב אלי מהורי. מנהל הדואר מר משה ברונשטיין, בן אכר מהמושבה, מצא לנכון (גם אחר התפרסם ההודעה בנוגע להכרת השפה העברית בתור אחת השפות הרשמיות בממשלת א"י), לשלוח לי הזמנה באנגלית, והאנגלית היתה מרוסקה ומשובשה עד שמשמי לא נשאר אלא איזו מלה משונה ובלתי ברורה. באתי למשרד הדואר לקבל את מכתבי, ואמרתי לו: נא להבא לשלוח לי הזמנות בעברית, כי למה תסרס את שמי עד כדי שלא אכירהו. מר ברונשטיין, בתור תשובה על בקשתי, התחיל רוגז ומתנהג באופן גס ומעליב.
לכן הנני שואל: למה זה צריך יהודי המנהל את הדואר במושבה יהודית לשלח הזמנות ליהודי באנגלית משובשה ומרוסקה, ולעשות שם יהודי ע"י זה ללעג בזמן שהוא יכול וחיב לכתוב בעברית ולרשם את השם הנכון?
בכבוד שמואל גרעין-כל
זוהי העדות היחידה שגרעין-כל היה בקשר עם הוריו, מעדויות אחרות של וותיקי בן-שמן לאחר מותו של שמואל, נראה שהוריו של שמואל היו אמידים ברוסיה, והם שאפשרו לו ללמוד אגרונומיה בגרמניה.
השם "גרעין-כל" אותו החליט לעברת, כנראה מגרינקול, או גריקול, היה תמיד שם ייחודי. לא תמיד הובן השם כהלכה. וגם כיום יש רבים התוהים על פשרו של השם. כבר אז הוא מנסה לשמור על התייחסות של כבוד לשם, ואינו מוכן שישבשוהו.
שמואל גרעין-כל פועל למען הקמת עתון חקלאי
קשריו של שמואל גרעין-כל עם ברל כצנלסון הולידו יוזמות מעניינות, אחת מהן מתוארת בפרשנותו של יהודה שרת לאגרות ברל כצנלסון (אגרות ברל כצנלסון תרע"ח-תרע"ט 1918-1919 אגרת 250 עמ' 10):
"להעלאת רמת ההשכלה המקצועית של החקלאים בארץ הגה והציע הוצאת ספרות חקלאית מחזורית, למעלה משנה בטרם יצא "השדה", כמסופר בזה במכתבו של דוד רמז אל ברל כצנלסון, אייר תרע"ט (1919): 'הריקול שלך בא בהצעה, שההסתדרות תיגש ליסוד עתון חקלאי. הוא דיבר אתי דברים חמים מאד. הוא נכון להתמסר לזה, לנצל את כל הקשרים והיחסים שלו עם ה'עולם החדש' לשם ביסוס העיתון; ואפילו להשקיע בו בזמן הראשון מכספו, המעט שנשאר לו. אני חושב, כי ההצעה היא רבת ערך, ואת הכוחות האלה צריך לנצל. המפעל הזה קשור תחייתה של הוצאת'אדמה', שתתן את ספריה בתור הוספות לעתון. הריקול רואה בעיתון דרך לקשירת יחסים עם כל העולם החקלאי, יחסי ספרות ומדע וגם קשרי מעשה (סוכנויות חקלאיות גדולות). הוא רואה לעצמו את התפקיד של מנהל עסקי העיתון, ועוזר קבוע, כמובן.
מלבדו נכנסים בחשבון, לפי דבריו, מהגדודים: אברהם כהנוביץ', גרזובסקי (אסף גור), ברון, נחמוביץ' ועוד. רובם, בזמן הראשון יכתבו אנגלית, אך זה גם ימריץ אותם לרכישת השפה" {בגנזיו של ברל כצנלסון}
מתוך עניין זה אנו למדים עליו כמה דברים: הוא הגיע לארץ עם כסף שהיה מוכן להשקיע במפעל כזה, הוא חיפש דרך לבטא את ידיעותיו בחקלאות, ידוע שהוא למד אגרונומיה, וחשב שיוכל לתרום להתפתחות החקלאות בארץ באמצעות עיתון, או כתב עת בחקלאות שלא היה קיים עד אז בארץ.
יוזמה זו לא יצאה אל הפועל. כנראה ששמואל גרעין-כל היה עסוק באותו זמן במציאת מקום להשתקעות, עם משפחתו, הרבה רעיונות שהיו על הנייר לא יצאו אל הפועל.
האשה והילד מגיעים לארץ מארה"ב
בשנת 1920 הביא את אשתו נחמה והילד שמעון שהיה כבר בן 3 מארה"ב. דרכם לארץ לא ברורה. ההיכרות שלו עם אנשי העלייה השנייה כנראה עזרה לו למצוא לעצמו עבודה וגם בית מאוחר יותר. בארץ שהו השלושה בעוד שני מקומות, הם עבדו בבית משפחת לנגו(או לנגה) בזכרון-יעקב, ואח"כ בנהלל.
מאמרים על תרבות שיחי הפרי בעתון "השדה"
בשנת 1922, כנראה עוד לפני שהוא מגיע למושב בן-שמן מוצא גרעין-כל זמן לכתוב לעתון ה"שדה"("השדה" כרך ב', תרפ"ב) שני מאמרים העוסקים בגידול שיחי פרי: במאמר הראשון הוא מדבר על כך שתרבות שיחי הפרי אינה ידועה בא"י. הוא מעיד על עצמו: שנים רבות עסקתי בהצלחה בתרבות הזאת באמריקה ושם פרסמתי בעיתונים “Market Growers Journal” ו- American Agriculturist , שורת מאמרים ע"ד תוצאות ניסיוני. את המאמרים האלה, בתיקונים חשובים, יש בדעתי לפרסם ב"השדה", בתקווה שזה יעורר בין חקלאינו את תשומת לבם לחשיבות תרבות הפרות האלו"
לבסוף פרסם רק שני מאמרים שנושאיהם: "דמדמנית (Raspberries)" ועל ה"דמדמנית השחורה – Black Raspberry .
במושב בן-שמן
למושב בן-שמן הגיעו כנראה בשנת 1922. במושב בן-שמן, שהיה קיים כגוף בערך משנת 1920, הכיר כנראה את דוברוב (שהגיע גם הוא מבוברויסק) וייתכן שהכיר גם את הורוביץ. המוסדות המיישבים שלחו אותו לבן-שמן כאגרונום מומחה. לוויק פרידמן שהיה מוותיקי בן-שמן עמו התגוררה המשפחה שנים מספר בבית משותף (אחד מחמשת בתי בצלאל בבן-שמן) נסע להביאו בעגלה מלוד.
בבן-שמן הוא חובר לאנשים מן החווה, אליהם חברו אנשים נוספים מחוות חולדה, מכרכור, מפתח-תקווה. וכולם יחד מתחילים בהקמת מושב חדש על אדמות הקרן-הקיימת, מזרחית לחווה. עשר משפחות מתיישבות בבתי-בצלאל על הגבעה, לאחר כמה שנים הם בונים חומה מסביב ליישוב, ומוסיפים בתים, מוסיפים רפתות, מתחילים לגדל ירקות בנוסף לפלחה, הבן שמעון גדל במושב, ולומד עם ילדי המושב בבית-הספר הקטן הצמוד ליישוב.
לגרעין-כל היה משק חקלאי או חווה חקלאית בארה"ב, לא ברור מתי הוא מכר את המשק, לפני היציאה לגדוד העברי, או לאחר מכן, על כל פנים, נראה שהוא מכר את המשק שם, וכאן השתמש בכספו בשנים הראשונות לביסוס המשק בבן-שמן.
אל האתר של מושב בן שמן הישן - לחצו כאן
קונים פרה הולנדית
בארכיון לבון מצאנו בין המכתבים שנשלחו למוסדות מכתב מהחבר שמואל גרעין-כל, בכתב ידו, בעניין קניית פרה הולנדית:
בן-שמן, 15 יאנואר, 1923 י"א שבט פ"ג
לכבוד ההסתדרות החקלאית
ירושלים
חברים:- היום נפגשתי עם הרצפלד בת"א והוא יעצני להכניס לבנק הפועלים 25 לי"מ בכדי שאוכל להזמין ע"י ברנשטטר מהולנדיה פרה מבקירה (שמחירה לפי דברי הרצפלד 27 לי"מ) כזאת עשיתי. ולכן אבקשכם להודיע זאת לברנשטטר ע"י מכתב באחריות או בטלגרף, תיכף לאחר שתקבלו מכתבי זה .
תודה למפרע
שמואל גרעין-כל
נ.ב. אבקשכם להודיעני בכתב אם עשיתם את בקשתי.
בתשובה הם מודיעים לו שהפרה המבכירה מהולנדיה תעלה 37 לי"מ ולא 27 והם מבקשים לדעת אם הוא מסכים לסכום זה. כנראה שהפרה נקנתה בסופו של דבר. הפרות מהולנד היו טובות מאוד, וביססו את הרפת בבן-שמן.
1 במאי
שמואל גרעין-כל היה סוציאליסט כל השנים, את חגיגות ה-1 במאי לא החמיץ
ופעם אחת ב-1930 נסע עם המשפחה לפתח-תקווה לחגיגות האחד במאי, כנראה שמי שהתחייב לשמור על הרפת לא עשה זאת בנאמנות, כי הפרות אכלו יותר מדי התנפחו וכמה מהן מתו.
חייו ומותועל השנים שבהן חי בבן-שמן אין הרבה עדויות, מהמעט שאנשים זוכרים, ומהסיפורים שזוכר בנו שמעון, הקשיים היו רבים. אך הוא היה עיקש, חזק וישר כסרגל.
חייו היו קצרים. בשנת 1932, והוא בן 46 בלבד, חלה שמואל גרעין-כל, ונפטר.
השמועות על מחלתו היו רבות. באותן שנים לא היו תרופות מתאימות שבאמצעותן ניתן לרפא היום כמעט כל דלקת. בבטנו התפוצץ האפנדיקס, הוא חלה בדלקת קרום הבטן. בית-החולים היה רק בתל-אביב, לא ניתן לרפא אותו במקום, העמיסו אותו חולה על עגלה, והוא נפטר בדרך לבית-החולים.
שמואל גרעין-כל קבור בנחלת-יצחק. למרות שהיה קיים כבר בית-קברות בבן-שמן החליטו אנשי המקום לקבור אותו רחוק, כנראה בגלל שבנו היה צעיר מאוד, ואשתו הייתה לא בריאה בנפשה.
חייו של שמואל גרעין-כל היו קצרים מאוד. לאחר שהפך להיות מושבניק בבן-שמן, נראה שלא היה לו זמן לפעילות פוליטית, או לכתיבה, ובטח לא לייסוד עיתון חקלאי בא"י. הוא המשיך להיות אדם ישר, איש האדמה, ולא הספיק לממש דברים רבים שעליהם חלם.
הדורות הבאים
שמעון, בן יחיד, נותר כמעט לבד, עם אם שאינה מתפקדת, למזלו, כפר הנוער היה קיים בסמוך למושב, והוא זוכר שקיבלו אותו כחניך. הוא שילם לירה ורבע במקום שלוש לירות לחודש. שמעון למד בכפר-הנוער בין השנים 1932-1935. נחמה אמו של שמעון גרה במושב ושמעון היה חוזר הביתה בכל יום כדי להיות אתה. את הכסף שלמו מהשכרת האדמות לחברים. לכלכלה של המשפחה דאג גלוזמן, שהיה האפוטרופוס של המשפחה. בכפר הנוער הכיר שמעון את ברטה, בחורה מפולניה, שהגיעה עם קבוצת "גורדוניה" לחולדה ולבן-שמן הגיעה כדי לעבוד ולהרוויח כסף ולשלוח להורים בפולין. ברטה נאחזה בשורשיו של שמעון, ויחד הם הקימו משפחה.
השם גרעין-כל נישא בגאווה ע"י בנו בנותיו נכדיו וניניו
בשנת 1978 הגיע לארץ אחיו הרופא- מיילך, אותו לא זכה שמואל להכיר כי נולד ברוסיה לאחר יציאתו. אח זה קיים קשר עם שמואל עד מותו, לאחר שנסגר מסך הברזל לא ניתן ליצור עמו קשר. השם גרינקול נשמר ע"י אחיו של שמואל, ובנו המתגורר היום באשדוד נקרא בשם יעקב (ישה) גרינקול.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה